החלטה בתיק בש"א 174379/06

בקשת נתבעת לדחיית תובענה על הסף מחמת התיישנותה.

ואלו העובדות הצריכות לענייננו :

המשיב, מר שבתי בן שם, נפגע בתאונת עבודה ביום 14.3.1996. במועד התאונה היה המשיב מבוטח בפוליסה לביטוח אצל המבקשת, כלל חברה לביטוח בע"מ.

ביום 22.9.05, כ- 9 וחצי שנים לאחר קרות התאונה, הגיש המשיב תביעה כספית כנגד המבקשת, היא התביעה נשוא בקשה זו.

בכתב התביעה מבקש המשיב לקבל את תגמולי הביטוח המגיעים לו בהתאם לפוליסה, וזאת בגין נכותו הצמיתה.

להשלמת התמונה יצויין, כי עקב התאונה, וכעולה מכתב התביעה, פנה התובע למל"ל, וועדה רפואית מטעם זה האחרון העריכה, בתאריך 28.8.03 את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10%, וזאת מיום 1.5.96.

לכתב התביעה צורפו 2 חוות דעת: האחת - חוות דעת ערוכה על ידי פרופ' קישון , מומחה בתחום הקרדיולוגי, בה העריך האחרון, את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 25%. חוות הדעת ניתנה ביום ביום 16.3.97;  השניה - חוות דעת ערוכה על ידי ד"ר מוסקוביץ, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בה העריך האחרון את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 50%, וזאת תוך התייחסות לחוות דעת קודמות שניתנו, בתחום זה, בימים 17.11.98 ו- 7.11.00. חוות הדעת ניתנה ביום 2.10.03.          

כאמור, מבקשת המשיבה לדחות את התביעה על הסף, מחמת התיישנות.

התיישנות

לטענת המשיבה, לאור היותה של התביעה תביעה לתגמולי ביטוח, הרי שבהתאם לפוליסת הביטוח ועל פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), המעמיד את תקופת ההתיישנות בתביעה על תגמולי ביטוח על שלוש שנים, הרי שהתביעה, שהוגשה בתאריך 22.9.05, הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.    

המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, רק ביום 25.8.03 קבעה וועדת המל"ל, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%, ומכאן הרי, שהתביעה שהוגשה ביום 22.9.05 הוגשה, במועד.    

בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת, כי בהתחשב בחוות הדעת של פרופ' קישון, אשר ניתנה עוד ביום 16.3.97 ובחוות דעתו של ד"ר מוסקוביץ המתייחס, כאמור לחוות דעת קודמות, שניתנו לפחות 5 שנים קודם להגשת התובענה, מושתק המשיב מלטעון, כי נכותו הצמיתה בתחומים אלה נקבעו רק שנים אחר כך על ידי המוסד לביטוח לאומי. כן מצרפת המבקשת חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר עמיקם טל, מיום 17.11.98, שם, בין היתר, נקבע, כי "...הפרעות הדיכאון וההפרעות בריכוז ובצורת החשיבה אשר תוארו להלן שהן פועל יוצא של מצבו הנפשי למן האירוע הלבבי, גורמות לכך שאיננו מסוגל לתפקד עוד כמהנדס תעשייה וניהול שזהו מקצועו."   

דיון

ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 להלן: "חוק ההתיישנות").

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי, "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

במקרה שלפנינו, ומשהוגשה התביעה בעילה חוזית על סמך חוזה הביטוח שנערך בין הצדדים, יחול סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, לפיו-

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח"

פרופ' ידין בחיבורו חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי), בעמ' 95-96 מבהיר, כי:

"אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. אך תקופת ממושכת כזאת לא זו בלבד שלא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת חברות ביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים. מכאן סעיף זה.